כל העיניים הופנו לעברם, בוחנים ומנסים להסתיר את המבט, מתלחשים ומתפללים שמשה לא ישמע. משה הגדול הלך ראשון, עובר בין היושבים בדרך למחסן, אחריו הלכו תמר ורות, ובסוף הלך סלמוניקו, מחכה עד שמשה הגדול והנשים נכנסו למחסן וסגר את הדלת אחריהם, נעמד לפניה באותה עמידת האינדיאני-שלוב-הידים המאיימת שלו, זאת שאומרת רק דבר אחד, 'תתעסקו בעניינים שלכם ואל תפריעו או ש…!' ולא צריך להמשיך.
"את!" משה פנה לרות, "שבי שם ותלמדי, בקרוב גם את תצטרכי לעשות את זה" הוא הוסיף בבטחון והצביע על כסא שעמד בצד, "ואת," הוא פנה לתמר אחרי שרות התיישבה, "תתפשטי!" ושוב היה זה המבט של תמר לעברה שהזכיר לרות את ההבטחה לא להתערב.
בזמן שתמר התחילה להתפשט משה פשט את הז'קט שלבש ופרש אותו על ערמת שקי האורז והחומוס שעמדה במרכז החדר, כאילו הוכנה שם במיוחד בשבילם.
רעד עבר בגופה של רות כשתמר הורידה את החולצה ומייד אחריה את המשהה, נשארת לעמוד עירומה בפלג גופה העליון ושדיה העסיסיים חשופים, אבל היא לא יכלה שלא להתפעל מהחיוך שמרוח על פניה של תמר, חיוך שרק מי שעושה את זה מרצון יכולה לחייך בסיטואציה כזאת. כשתמר הורידה את החצאית שלבשה רות הופתעה לראות שהיא בלי תחתונים אבל לפני שהספיקה לעכל תמר העירומה ירדה על ברכיה לפני משה, הרימה את מבטה והביטה לו בעיניים, הושיטה את ידיה אל עבר אבזם החגורה שלו ו…"ברשותךָ" היא חייכה לעברו, מחכה לאישורו, נערות ליווי בקריות .
"בכבוד" משה חייך לעברה ולרות לא היה ספק שמשה אוהב את המעמד הזה, את התנוחה המשפילה הזאת של קצינת המשטרה הכורעת לפניו עירומה ופותחת את מכנסיו ולא קשה לנחש גם למה.
עיניה של רות נפתחו לרווחה, פיה נפער ו"הולי-מולי" של הפתעה נפלט לה מהפה כשתמר הורידה את המכנסיים עם התחתונים עד ברכיו וחשפה את הזין של משה, מביטה באיבר הענק, ארוך ושמן וזקור, שכמוהו לא ראתה במציאות בחייה, שטרונגול שיכול להתחרות בקלות באותם כושים מאובזרים היטב שהייתה רואה בסרטים הכחולים שראתה בהחבא באינטרנט והייתה בטוחה שזה תעלול מצלמה, "אימא'לה, זה לא אמיתי" היא מילמלה לעצמה, לא יכולה להסיר את המבט מאותו טיל-לשיגור-מעבורת-חלל שהתרומם בגאון בין רגליו והרגישה את העיקצוצים והרטיבות המתפשטים בווגינה שלה.