אני המשכתי להחליק את כף ידי המצונרת על פני הגבעול הנוקשה והחם. לאט, בעדינות, נזהר שלא להגיע לנקודת האל-חזור. בקצה העליון של המהלך, כשהיד הגיעה אל הראש החם והרוטט, יכולתי לחוש בלחות של קדם הפליטה. הזרם הדק של הנוזל השקוף ששוחרר טרם עת, הרטיב את ידי ושימן את המהלך לאורך הגבעול.
התעוררתי כשידי על התפיחה שמתחת לתחתונים שלי. פקחתי את עיני, את היית שם, ישבת לידי על המיטה, מביטה בי עם החיוך המקסים שלך.
איפה אתה? אני רטובה
"מה יש לך שם מתחת לשמיכה?" אמרת
לא עניתי, הבטתי בך. ידי הימנית נשארה שם, מתחת לשמיכה ומעל לתפיחה, עיני אחוזות בעינייך.
"תוריד, בוא נראה" אמרת בקול שקט ובוטח
היססתי לרגע….
"תוריד" חזרת בקול מצווה ובוטח.
ביד שמאל, משכתי את השמיכה והסרתי אותה מעלי באיטיות.
"יפה, אני מרוצה. זה לכבודי?" שאלת
"ברור", עניתי, כשידי הימנית ממשיכה לעטוף את הבליטה התופחת בתחתוני.
"אתה תמיד ישן בתחתונים?" שאלת
"רק כשקריר", עניתי
"תמשיך" אמרת כשעינייך מביטות על היד הכסה את התפיחה
עוד רגע של היסוס
"אמרתי שתמשיך" אמרת בטון של ציווי שקט
התחלתי ללטף בעדינות את התפיחה כשידי עוברת לאורך הזיקפה מן הראש הקשוי ועד לכדי חפינה של הביצים המהודקות לגוף.
"תוציא אותו ותמשיך כמו שהיית עושה אילו לא הייתי כאן"
הבטתי בך, עיניי בחנו אותי בסקרנות
תחושה של ביישנות בלתי מוסברת אפפה אותי.