זה קרה ערב אחד, סיימתי לעבוד והייתי אמור לצאת הביתה. עבדנו באותה העיר, למרות ששנינו גרים במקומות שונים, מה שאיפשר לנו לגנוב פגישות חטופות.

בוא נשתגע כמו אדם וחווה

היא עברה ליד העבודה שלי ואני ירדתי מהבניין, נכנסתי אליה לרכב ומשם התקדמנו למעין אתר שלא ברור אם חופרים בו, עובדים בו או שזה סתם מקום נטוש.

שוחחנו, נגענו ופשוט נהנינו מהרגעים של ביחד.

כמובן שנגיעות הובילו לעוד והתשוקה רק עלתה ועלתה. לפני שכבר היינו אמורים להתקפל, כבר לא החזקנו מעמד והיא עלתה עלי. הרמתי את החצאית שלה והסטתי את התחתון, היא הורידה לי מכנס ותחתון והחלה לרכב עלי בפראות. פתחתי לה את החולצה המכופתרת שלבשה והרמתי את החזיה, תוך כדי שהיא רוכבת, חשפתי את החזה הלבן והרגיש שלה לאור הירח, נגעתי בו, נישקתי ומצצתי כשהיא לא מפסיקה לגנוח ולזוז בעוצמות על הזין שלי, עד שקרסה עלי בהתכווצויות ורעידות בכל הגוף.

לי זה לא הספיק, אחרי שהתאוששה וניסתה להתחיל לזוז שוב, הרמתי אותה ממני ללא מילים, פתחתי את הדלת ומשכתי אותה איתי החוצה.

מיד סובבתי אותה, השענתי לפנים על מכסה המנוע, נצמד לישבן החשוף, שמשולש דק מפריד בין שני הפלחים המושלמים שלה. הסטתי אותו ונכנסתי לתוכה בבת אחת, מה שגרר צעקה גדולה מהצד שלה.

תפסתי את הכתפיים שלה והתחלתי לזיין אותה בכוח בדיוק כפי שעשיתי בעבר עם נערות ליווי , כשהאגן שלי חובט בישבנה ואני מגביר מהירות ועוצמה בכל כניסה. לאחר זמן מסוים שאיני יודע להגדיר בדיוק, למרות החשכה, שמתי לב לתזוזה מולי, ניסיתי למקד מבט וראיתי שתי דמויות, עומדות במרחק לא רב.

עצרתי, הבטתי בריכוז ולמרות החושך, הבנתי שמדובר בשני גברים, מבוגרים יחסית, בבגדי ספורט שקיבלו הצצה חינם. מבט מהיר נוסף הבהיר לי שלמזלנו הם לא מחזיקים טלפון ביד וכנראה שאין צילום של האירוע.

"מה קרה?" הקול שלה החזיר אותי למציאות. "למה עצרת?" הזזתי את ידי הימנית מהכתף שלה והחזקתי בשערה ללא מילים, כך שהראש שלה הוסט בדיוק לכיוון כדי שתראה.

מיד הרגשתי איך הגוף שלה קופא, מתקשה מהרגליים ועד הראש. אישית, לא הזזתי את הראש מהשניים והרגשתי באחיזה שלי שגם היא מביטה בהם ללא תזוזה. אחרי כמה שניות הרגשתי אותה נרפית יותר, עד שחזרה למצב הטבעי, כפי שהיתה לפני שהסטתי את תשומת ליבה, רפויה ומשוחררת (וכמובן, רטובה).

"יניב, תמשיך", היא אמרה.

לראשונה, הסטתי את המבט מהשניים והסתכלתי עליה. המבט שלה היה עמוק בהם, החזה שלה היה חשוף מולם וישבנה חשוף מולי.

"בבקשה תמשיך, אני רוצה את זה", אמרה בפשטות את מה שתמיד ידעה לעשות הרבה יותר טוב ממני, לומר מה היא רוצה בצורה הכי ישירה שיש.

הרמתי שוב את המבט, הבטתי בהם, חששתי מאוד ממצלמה וניסיתי לוודא ששניהם לא מפיקים תיעוד שתוך דקות יעבור בכל קבוצות הוואטסאפ. אחרי שראיתי שידיהם חשופות והמבט שלהם נראה המום יותר ממני, החלטתי להמשיך.

יצאתי ממנה טיפה ונכנסתי בכוח בחזרה, כשהראש שלה מתוח לאחור, והמבט שלה מופנה בדיוק אליהם. היא גנחה בקול, הרבה יותר חזק ממה שגנחה לפני שראתה אותם. זזתי שוב החוצה ופנימה והיא שוב גנחה בקול אבל בצורה שונה, מעין גניחת שחרור שמתירה כל רסן שהיה לה קודם.

התחלתי לזוז מהר יותר, זיינתי אותה בעוצמה מולם כשהיא לא מפסיקה להביט בהם והם לא מורידים את המבט ממנה.

אחרי זמן בלתי מוגדר, היא החלה לדבר, ביקשה עוד ושלא אפסיק עד שצעקה שהיא גומרת ושיחררה את עצמה על מכסה המנוע של המכונית בגניחות והתכווצויות חזקות.

הרמתי אותה אלי, חיבקתי קצת, הסטתי לה את החצאית כלפי מטה וסגרתי את הכפתורים בחולצה. "בואי נלך, סיימנו פה".

"אבל לא גמרת", ענתה מיד והביטה בי כמו ילדה שלא באה על סיפוקה.

"זה לא הקטע שלי בייבי, היום כל ההצגה היתה בשבילך, עכשיו בואי נעוף מפה מהר" אמרתי לה והתחלתי לצחוק, כשאני עוזר לה להיכנס במהירות במהירות לרכב.

במבט על השניים ראיתי שגם הם הבינו שההצגה הסתיימה והחלו לזוז לכיוון המנוגד לנו.