פסעתי לעבר המושב שלי, והבאתי את השמיכה שהיתה עדיין עטויה בשקית הניילון האטומה. חזרתי לחדר הדיילות והגשתי לה את השמיכה. חיוך של שימחה נמרח על פניה.
"תודה, אני אוהבת אותך" אמרה באנגלית במבטא הכבד שלה, תוך שהיא נוטלת את השמיכה ופותחת את האריזה ללא שהות.
"באמת?" שאלתי
טיסת לילה לבנגקוק
המציצה בטיסה
טיסת לילה לבנגקוק
החלק הראשון של הטיסה, עבר עלי בקלות. 6 וחצי שעות של שינה. נרדמתי עוד לפני שהמטוס החל את ההסעה על המסלול לקראת ההמראה ומשהתעוררתי, המטוס היה שקט וחשוך ורוב נוסעיו ישנים. "לא התעוררת אפילו לארוחת הערב, הדיילת התלבטה אם להעיר אותך, אבל ראינו שאתה ישן כל כך טוב, אז החלטנו להניח לך" אמר לי שכני לשורה.
"מצויין" השבתי וקמתי להתאוששות קלה באיזור השירותים. חדר הדיילות המואר היה ריק. לקחתי לעצמי כוס מיץ תפוזים ולגמתי בנחת בעמידה, תוך שאני משחרר קלות את גופי המכווץ. מן המסדרון החשוך הופיעה דמות עטוייה שמיכה כהה היא התקרבה ונכנסה תוך שהיא מסיטה את הוילון החוצץ בין המסדרון לחדר הדיילות. הבטתי בה, אשה כבת 40 או 45, שיערה חלק ובהיר, נערות ליווי בתל אביב.
עד הכתפיים, עטויה בשמיכה ומשקפי קרן גסות ששיוו לה מראה של מורה.
"בררררר, קפוא כאן" אמרה בשפה הנפוצה ביותר בעולם (אנגלית רצוצה) במבטא גרמני בולט. "קפאתי כל הלילה"
"באמת?" שאלתי תוך שאני מביט בה וסוקר את גופה. היה קשה להבחין בתוי גוף מתחת לשמיכה שכיסתה את כולה. אלי
"כן, ממש רעדתי מקור", אמרה כשהיא עדיין רועדת קלות
"רוצה עוד שמיכה?"
"יש לך?"
"כן", עניתי. "לא השתמשתי בשלי כלל"
"אשמח" אמרה ללא היסוס
פסעתי לעבר המושב שלי, והבאתי את השמיכה שהיתה עדיין עטויה בשקית הניילון האטומה. חזרתי לחדר הדיילות והגשתי לה את השמיכה.
חיוך של שימחה נמרח על פניה.
"תודה, אני אוהבת אותך" אמרה באנגלית במבטא הכבד שלה, תוך שהיא נוטלת את השמיכה ופותחת את האריזה ללא שהות.
"באמת?" שאלתי
"כן, ממש" ענתה והביטה אלי כשהיא כבר עטוייה בשתי שמיכות
הסתכלתי אל תוך עיניה.עיני תכלת כל כך בהירות שכמעט ויכולתי לספור את משבצות הרישתית שלה דרכן. תכלת כמעט שקוף. והחיוך שלה – רחב וידידותי.
"רוצה לראות? בוא, שב לידי, יש מושב פנוי לידי", נערות ליווי בתל אביב.