"נו? ואין לך קצה חוט? איזה מקור שיכול לסייע?"
"נאדה, כְּלוּם, גּוּרְנִישְׁט מִיט גּוּרְנִישְׁט, אונס שלישי ואף אחד לא ראה, אף אחד לא שמע ואף אחד לא יודע".
רגע ארוך הייתה דממה, שתיהן שותקות, כאילו מתרכזות בבורקס ובקפה שלהן אבל ראו עליהן שהן בעיקר חושבות. "אולי אני מכירה מישהו שיוכל לעזור לך" תמר שברה את השתיקה הרועמת.
"מי?" רות קפצה.
"אבל קודם את צריכה להשבע לי שכל מה שאנחנו מדברות עכשיו ישאר סוד כמוס, את לא מגלה את זה לאף אחד אפילו אם יענו אותךְ!".
"מבטיחה" רות ענתה במהירות, יודעת שבמצבה אין לה הרבה ברירה.
"לא ככה , השבועה" תמר חייכה אליה.
"מניאקית" רות מילמלה, לא מחייכת, היא ידעה בדיוק לאיזה שבועה תמר מתכוונת, היא זאת שלימדה אותה אז, אחרי אותו לילה ראשון של סקס נשי שלהן כשהן נשבעו אחת לשניה לא לגלות, "נשבעת לךְ, שיתייבש לי הכוס אם אגלה!" היא נשבעה, "מי?" חזרה וחקרה בקול תקיף.
"המאהב המסתורי שלי, זוכרת?".
המאהב המסתורי של תמר הייתה נקודה שחורה בחברות שלהן, סטוצים מוצלחים הן היו משתפות, נותנות גם לשניה להנות מזיון טוב, אבל לא המאהב המסתורי, אותו תמר לא שיתפה, גם לא גילתה לה מיהו, פעם אחת היא סיפרה לה על נפלאותיו, נשבעה שאם פעם אחת טועמים ממנו זה כמו סם, לא יכולים להפסיק, ולא יותר מזה למרות שרות ידעה בדיוק מתי היא עשתה את זה איתו, ראו את זה עליה, על תמר, היא הלכה בפישוק באותה הליכת ברווז מתנדנדת שכל מי שדפקו אותה בתחת מכירה ורות הכירה, גם היא לא הייתה בתולה אנלית, אבל במקום הבעת הכאב המצופה במקרה כזה היה לה, לתמר, מין חיוך קורן על הפנים, חיוך של מי שקיבלה את עונתה ולא סתם קיבלה, קיבלה את עונתה בענק! "זוכרת, הוא?"
"כן"
"נו! אז תתקשרי אליו" ובפעם הראשונה שמץ חיוך עלה על שפתיה, כמו נערות ליווי בקריות.
"רגע, קודם יש שני דברים חשובים שאת צריכה לדעת עליו"
"אוקיי, ספרי"
"אבל תזכרי שזה עדיין תחת השבועה שלךְ"
"זוכרת," רות סימנה באצבעותיה כאילו סגרה את שפתיה ברוכסן, "ספרי" היא זירזה אותה בחוסר סבלנות.