אותו לילה רות לא נרדמה, מנתחת שוב ושוב את מצבה, בבוקר, אחרי שהבוס תפס אותה במדרגות והודיע שיש לה עד סוף השבוע כדי להביא תוצאות, ואחרי שעברה שוב על התיק והבינה שממה שיש לה עד כה היא לא תִּוָּושַׁע, היא הרימה טלפון לתמר ואמרה רק מילה אחת "מסכימה" וסגרה, מפספסת את ה-"ידעתי", התשובה של תמר.

כבר באותו ערב הן נסעו לפגוש את משה, אותו מאהב מסתורי של תמר. "קוראים לו משה, משה הגדול" היא עדכנה את רות כשהן פוסעות בסמטאות השכונה לעבר בית הקפה שבו הם יפגשו, "ויש כמה דברים שאת צריכה לדעת לפני שאנחנו פוגשים אותו" תמר המשיכה, "הראשון: יגישו לך שם קפה שחור, אל תנסי לבקש קפוצינו או מקייטו ובטח לא עם סויה, אין שם דבר כזה, רק שחור ותשתי אותו בלגימות קטנות וקולניות, תעשי כמוני, ועם הקפה יגישו לך עוגיה אז תאכלי, אל תספרי קלוריות" היא עצרה, מחכה לראות אם יש שאלה וכשזאת לא באה המשיכה, "הוא ידבר בעיקר איתי, אל תעלבי, תשבי בשקט ורק תעני לו על השאלות שהוא ישאל" ושוב היא עצרה, "הנה זה פה" הצביעה על שלט קטן "הקפה של רוסו" מעל דלת שלא הזכירה בכלל בית קפה, "והכי חשוב," היא הוסיפה כשהן עמדו כבר ליד הדלת, "לא משנה מה אני אעשה שם, תזכרי, אני ילדה גדולה ואני עושה את זה מרצוני החופשי, אף אחד לא מכריח אותי או כופה עליי, אני גם לא נשכבת על הגדר בשבילך! אני עושה את זה כי אני רוצה" והיא הדגישה את האני רוצה, נערות ליווי באילת, "אז דיר באלק! אל תתערבי! גם אם זה יראה לך הכי תמוה או קינקי בעולם, ברור?!?"

"ברור" רות מילמלה למרות שלא באמת הבינה למה תמר מכוונת.

"אז בואי" תמר אחזה בידה וביד השניה פתחה את הדלת.

אור אפלולי, עשן ו'ללה פטימה' של להקת 'שפתיים' קידמו את פניהן, לא בדיוק המוזיקה שרות רגילה לה, בטח לא בעוצמה החזקה שהרדיו-דיסק הגדול השמיעה אותה. רות הסתכלה סביב, אנשים ישבו על ספסלי קש נמוכים סביב שולחנות עץ נמוכים לא פחות, חלקם שיחקו שש-בש ושתו עראק או קפה שחור, חלקם סתם ישבו עם כוס ביד והסתכלו על המשחקים וחלקם ישבו ועישנו נרגילה וכשהן נכנסו כולם הישירו את מבטם כלפיהן, מפשיטים אותן בעיניהם ופתאום רות קלטה שהן הנשים היחידות בבית הקפה ליד נערות ליווי בחיפה.