כשמשה חזר למקומו הקבוע הוא צלצל לקטי היפה, "יש לי עבודה בשבילךְ" הוא הודיע, הסביר בקיצור וסגר.
רות ותמר נסעו בשתיקה, רות נהגה ותמר ישבה לידה, הכסא מוטה לאחור, העינים עצומות וחיוך של חתולה ששתתה כד שמנת מרוח על פניה. "עכשיו את מבינה למה קוראים לו משה הגדול?" תמר שברה לבסוף את השתיקה.
"מבינה" רות חייכה, לא צריך להיות קרימינולוגית כדי להבין, "כואב?" היא שאלה אחרי עוד רגע ארוך של שתיקה.
"טיפה, בהתחלה, בלסתות, כשאת מנסה למצוץ לו" תמר חייכה לעבר רות, "את כולו לא הצלחתי אף פעם לבלוע אפילו שיש לי גרון עמוק, וגם ברגע הראשון כשהוא דוחף לך אותו בין הרגליים, אפילו כשהוא עושה את זה לאט, אבל אחר כך, כשהוא מתחיל לזיין, שמע ישראל כמה שזה טוב" ושוב היא חייכה את אותו חיוך של אישה שקיבלה את עונתה בענק, "כל כך טוב שאני מוכנה לעשות הכל כדי שיעשה לי את זה שוב!".
אותו לילה רות לא הצליחה להרדם, התמונות מהמחסן בבית הקפה של רוסו רצו פעם אחר פעם מול עיניה, קודם הרגע שבו נחשף בפניה הזין של משה, אחר כך, כמו בסרט איטי, איך הוא לאט-לאט דוחף אותו לכוס של תמר עד שכולו היה בתוכה ואז ההנאה על פניה של תמר כשהוא פמפם אותה וגם הפעם היא לא הצליחה לשלוט בעצמה רק שהפעם זה היה יותר קל, היא גלגלה את הכרית בדיוק כמו נערות ליווי בירושלים , דחפה אותה מתחת לערוותה הבוערת והתחילה להשתפשף, לאונן, גומר פעם ושוב התמונות רצות מחדש מול עיניה והיא ממשיכה לאונן, נלחצת לכרית שבין רגליה ומשתפשפת חזק, מתפללת ש"כדור השינה" הזה שתמיד עוזר לה להרדם ישפיע גם הפעם, יודעת מה היא הייתה רוצה עכשיו שמשה יעשה לה ולא מודה בזה, ו…ארבע גמירות רות גמרה לפני שנרדמה, מותשת.