עצמתי את עיני, מרוקן את הראש ממחשבות, מצב של ציפה, של ריענון המוח והמחשבה.

איני יודע כמה זמן חלף, דקה אחת ואולי קצת יותר, קצב המוזיקה השתנה, עכשיו התנגן שיר קצבי יותר, צלילי הבס העמומים הרעידו קלות את שארית המשקה שנותרו בתחתית הכוס.

פקחתי את עיני, נדמה היה שהמקום נעור קצת לחיים, קמתי ממקומי, מותח את אברי, 'הגיע הזמן לשנות מיקום', החלטתי והתחלתי פוסע לעבר המועדון.

רגע לפני שעזבתי את הבר למועדון, העברתי מבט נוסף ואז ראיתי אותה, יושבת ליד הבר בחברת שתי נשים נוספות, שותות קוקטיל צבעוני.

ראיתי רק את גבה אבל הייתי בטוח שזו היא, ממש כמו נערות ליווי .

השיער הארוך והמתולתל, הגוף הקטן והחטוב, אולי צורת הישיבה, התקרבתי, ככל שקטן המרחק הייתי בטוח יותר ויותר שזו היא, חברתה שראתה אותי קרב, נועץ בה את מבטי סימנה לה בתנועת ראש, היא הפנתה את ראשה לעברי, שיערה הארוך מועף הצידה בחן הכה מוכר שלה.

"לאה" קראתי, כאילו מופתע וחיוך התפשט על שפתי.

היא חייכה, כאילו מופתעת, "ואוו, אהוד, אני לא מאמינה שזה אתה, מה אתה עושה כאן?".

"מה את עושה כאן?" השבתי בשאלה, מתיישב על כיסא סמוך.

"אנחנו בנופש והשתלמות, בחברה החליטו להשקיע בנו", היא ערכה בנינו הכרות קצרה.

המשכתי את העמדת הפנים, "חמש שנים שלא התראינו, יש משהו חדש?" שאלתי.