“את כל כך טעימה", לחשתי אחרי שהעברתי את לשוני על שפתיה ונשקתי אותן בתשוקה, "אני כל כך….”
“תמשיך!” היא קטעה אותי והצמידה אותי אל שדיה “אההה…. אל תפסיק…. אני אוהבת לשמוע את זה..”
מחצתי ומעכתי את שדיה, מה שהגביר את קצב הנשימות והאנחות שלה. האיבר שלי בשלב הזה היה כל כך זקוף וראיתי שכתם קטן מבצבץ לו על מכנסיי הבהירים. הצמדתי אותו אליה, רוצה להרגיש כמה שניתן בתוך כל הבגדים האלה..
ההיצמדות והאיבר המתוח שלי, הדליקו אותה כל כך.
“אויש… אני מתה להרגיש מה שמסתתר שם… זה נראה כל כך…”
היא שלחה את ידה אל מבושי, וליטפה, מגששת וממששת, מנסה להבין איפה הוא מתחיל ואיפה נגמר..
“הוא כל כך גדול… ואוו….” היא נדלקה…
היד שלי ירדה גם היא, משדיה אל בטנה החטובה, כל כך נעימה, והחלה לגלוש אל האזור שבין רגליה… הרמתי את שמלתה, עוד רגע, אני עולה במעלה ירכיה הרכות והנעימות ומגיע אל תחתוניה… הרגשתי כמה שהיא רטובה, כאשר הרטיבות שלה גלשה אל רגליה… הייתי כל כך דלוק, כל כך רוצה להיות עכשיו בתוכה, להרגיש אותה עד הסוף, את כל הרכות והחום שלה, לתת מזור לרטיבותה…
“אני כל כך רוצה אותך… מעולם לא רציתי כך גבר…” היא לחשה.
רציתי להתיר את חגורתי ולשלוף את איברי שעמד להתפוצץ שלפתע צלצול טלפון גדע את העולם הקסום שהיינו בו.
“אני חייבת לענות…” היא מלמלה, “הבטחתי לו להיות זמינה תמיד, רק ככה הוא קצת נרגע".
היא זחלה מתחתי יצאה מהרכב וענתה לשיחה עם בעלה.
"אני חייבת לחזור," אמרה, כשסיימה.
"אז זהו, נגמר?" שאלתי.
"אני לא רוצה שיגמר, אבל אינני יודעת איך להמשיך, אין לי ניסיון בכך" ענתה, "בכל מקרה, אני חייבת לחזור עכשיו, אם אתה רוצה להמשיך להיות בקשר, כמוני, תחשוב ותודיע לי, איך נוכל להיפגש, אני בטוח רוצה בזה".
נכנסנו חזרה לרכב, נסענו שותקים , רק ידה נשלחה, משלבת את אצבעותיה בשלי, מרימה אותה לשפתיה, נושקת לה, "בבקשה, אל תכעס" ביקשה.
הורדתי אותה כמה בתים לפני הבית שלה והסתובבתי חזרה, מתרחק ובחזה מועקה, כאילו מישהו קרוב נפטר.
בימים הראשונים, הייתי בודק את תיבת המייל שלי, כל כמה דקות, בחלוף הימים בדקתי את התיבה בכל בוקר ולאחרונה כל יומיים שלוש.
ניסיתי לשלוח אליה מיילים, מסרונים, אבל לא זכיתי למענה.
הגעתי למסקנה שלילי לא מעוניינת בהמשך הקשר.
קיבלתי עוזרת אחרת, אבל לאה נשארה בראשי, לא עבר יום בו לא נזכרתי בה, מתגעגע.
לפתע, אחרי חודשיים, קיבלתי מייל ממשתמש לא מוכר,
"זו אני , אני יוצאת להשתלמות ממקום העבודה החדש,
אנחנו נשהה במלון קיסר בטבריה שני לילות, מיום ראשון הקרוב ועד יום שלישי, בבקשה, פגוש אותי, אני חולה מגעגועים".
לא היה ספק בליבי, שאעשה הכול כדי לפגוש אותה.
ביקשתי חופשה לשלושה ימים והזמנתי חדר בבית מלון סמוך, נערות ליווי באשדוד.
מכיוון שידעתי שחדרי מלון נמסרים בסביבות השעה שתיים אחה"צ ולנשים לוקח כשעתיים להתארגן בחדר , הגעתי למלון קיסר בשעות אחה"צ, לקראת ערב.
תנועת האנשים בלובי הייתה דלילה, באזור הבר נותרו מקומות פנויים רבים.
שקעתי לתוך אחת הכורסאות מביט בקו החוף השלו שנשקף מבעד לזגוגיות המבריקות של לובי המלון, ממתין לראותה.
ממועדון המלון בקעו צלילי מוזיקה נעימה ורגועה שניגן התקליטן המקומי, כנראה לפי טעם האורחים המעטים ששהו שם.
מידי פעם ניתן היה לראות זוגות בודדים מפזזים על רחבת הריקודים, מכניסים קצת דינמיקה למקום השקט.