חשתי כיצד מצב רוחי נוסק לגבהים, התנצלתי בפני חברותיה על כך שאני גוזל אותה מהן, נשארו לבד, לפתע לא מצאנו את המילים המתאימות, נדמה ששנינו סובבים סביב, מחפשים את הדרך לצאת מהמעגל, התחלתי משפט ולא ידעתי כיצד לסיימו, משהו שמעולם לא קרה לי, היא נאלמה, לבסוף הציעה להיכנס למועדון, "נשנה קצת את אוירה…" אמרה.

נכנסנו, התמקמנו בכורסאות בד נוחות שהיו פזורות סביב הרחבה. מלצרית צעירה הגישה לנו משקאות.

"יבש כאן…" אמרתי, מתקרב אליה על מנת שתוכל לשמוע את דברי, על הרחבה היו כחצי תריסר זוגות, הצטערתי שבחרנו להתיישב על כורסאות נפרדות, רציתי להרגיש אותה קרוב אלי, לחוש את המגע שלה, להרגיש את השיער שלה, להיות קרוב יותר, להיזכר שוב בריח המתוק של הבושם שלה. תהיתי האם הייתה זו בחירה שלה לגשת דווקא לאזור זה של הכורסאות או שמא היה זה מקרה בלבד.

"כמה זמן שלא רקדתי…" אמרה ספק מתכוונת שאשמע, ספק לא.

החלטתי לקחת את ההזדמנות הזו בשתי ידי, מוזיקה לטינית החלה להתנגן ברקע, הושטתי לה את כף ידי, "בואי, נראה אם אני עדיין זוכר איך לזוז…". היא הביטה בי מופתעת, הבחנתי בברק בעיניה מצית בי אש ישנה שלעולם לא כבתה, הובלתי אותה לרחבת הריקודים, מעולם לא רקדנו יחדיו, ליבי הלם בחוזקה.

הנחתי את ידי הימנית במרכז גבה מצמידה אותה אל גופי, ראשה מגיע עד לחזה שלי, נדמה היה לי שהיא שומעת את הלמות ליבי, ידי השמאלית אוחזת בידה הימנית, התחלתי לנוע לקצב מוזיקת הסלסה, היא השתלבה בקלילות, נעה עם תנועות גופי בחן, רציתי להוסיף ולרקוד עמה לנצח, ליטפתי ברוך את גבה, מחליק מטה, נעצר מעל הישבן הקטן והסקסי שלה, מתפתה ללטף אותו, לחוש את קימורו, נאבקתי ברצון העז לחבק, להצמיד אותה אלי, לטעום את שפתיה הרכות.

היא מצידה עשתה את כל הדברים הנכונים בכדי להוציא אותי מדעתי, תנועות הריקוד שלה היו חושניות וסקסיות, נצמדת אלי ואז מתרחקת, מביטה בעיני במבט מצועף ואז מחייכת חיוך קטנטן ומסתורי שסוחף אותי אחריה, חיבקתי אותה אל גופי, ברגע זה לא היה אכפת מה קורה סביבי, ראיתי רק אותה אל מול עיני, זרועותיה הקטנות עוטפות את גופי, היא נצמדה אלי מרימה את ראשה לעברי, ממש כמו נערות ליווי בחיפה.

"לאה… אני…". ראיתי את שפתיה, חושניות ומזמינות, עיניה הצטמצמו לשני סדקים קצרים. ויתרתי על המילים, ההליכה סחור סחור נפסקת ברגע זה, החלטתי.

"לילי" היא אמרה, "לילי לחברים שלי ואתה הרבה יותר מזה".

"לילי, אני צריך אותך לבד" אמרתי .

"אני יותר ממך", ענתה, עיניה בעיני, "אני צריכה שתיקח אותי מכאן, יש לך חדר במלון?" שאלה, "כי אני בחדר עם שותפה".

"בואי, החדר שלי במלון השכן ".

היא חייכה, "ידעתי שאתה חכם מספיק ולא תזמין חדר באותו מלון".

אחזתי בידה, מושך אותה אחרי, יצאנו מהמועדון ומהמלון, ברגע שנמצאנו הרחוב החשוך, היא עצרה, משכה אותי לתוך החשיכה, כרכה את ידיה סביב צווארי, משכה את ראשי לעבר שפתיה, הצמדתי את שפתי לשלה, חשתי כאילו ברק הכה בגופי, הרוך, הטעם המיוחד, עצם הידיעה שאני מנשק את שפתיה, שלשוני בוחשת בתוך פיה, שלשונה הרטובה טועמת את שפתי, הרחנו וטעמנו האחד את השנייה, הצמדנו גופותינו , כל אהבתי געגועי ותשוקתי התפרצו באותו רגע, הרגשתי כיצד חומות בצורות קורסות לרגלי, היא כאילו נבלעה בתוכי, מסעירה את נשמתי.

טעמתי מקצהו של גן העדן, מה שהיה בגדר חלום ופנטזיה בחודשים האחרונים, התגשם ובעוצמה שאני עצמי לא יכולתי לתאר לעצמי.

גלי חום נעימים שטפו את גופי שעה שהתרחקנו, הובלתי אותה למלוני, אל המעליות, שנינו חבוקים כאילו היה זה מצב טבעי, כאשר שעה קודם לכן יכולתי רק לפנטז על מגע גופה, על רכות שפתיה.

המעלית טיפסה לקומה השישית, לילי התרפקה על משה מחבקת את מותני, לוחשת באוזני את הדברים הנפלאים ביותר שכל אחד היה רוצה לשמוע, "לא איכפת לי כלום, לא מי יראה אותי , לא אם יספרו, לא אם בעלי יגלה ונישואי יסתיימו, התגעגעתי אלייך שזה כבר ממש כאב לי".

שתקתי, היא ביטאה בדיוק את מה שהרגשתי, לא האמנתי עד כמה רגשותינו היו זהים.

דלת המעלית נפתחה, היא השתתקה, הנחתי את כף ידי על כתפה והובלתי אותה לחדרי, נכנסנו פנימה וללא שהות נצמדנו בנשיקה סוערת ורטובה.